החלטה בתיק בש"א 896/05

א.        בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 2.1.05 (השופטת קרת-מאיר), שלפיה התקבלה בקשת המשיבה 1 (להלן: המשיבה) למנות כונס נכסים כלפי המבקשת לצורך אכיפת השעבודים הכלולים באיגרת חוב אשר נוצרה ביום 30.10.02 על ידי המבקשת לטובת המשיבה.

ב.        באיגרת החוב האמורה שיעבדה חברת רובננקו, שמאז שינתה את בעלותה ושמה שונה לצמרות בוני הארץ בע"מ, את כל המניות שהחזיקה בחברת בת הרשומה בהולנד, אשר החזיקה מצדה במניות של חברות שהיו בעלות הזכויות בשלושה מיזמי בניה בהונגריה, פולין וארצות הברית. המבקשת התנגדה למימוש השעבודים. ראשית, נטענה העדפת מרמה לפי סעיף 355 לפקודת החברות (נוסח חדש), תשמ"ג-1983 (להלן: הפקודה), קרי כי השעבוד נרשם ביוזמת המשיבה פחות מחודש לפני המועד שבו נתבקשה הקפאת הליכים למבקשת, וזאת בזמן שאחד מבעלי המניות במשיבה משמש כדירקטור במבקשת וניהל את החברות הזרות שלה. בית המשפט דחה את הטענה. נקבע במישור המשפטי, כי אף אם נניח שהלכות העדפת מרמה חלים גם על הסדרי נושים, ספק רב האם בכוחו של החייב להעלות טענה זו. אך מעבר לכך, בית המשפט קבע כי אין בעצם סמיכות הנסיבות כדי להעיד על כוונת מרמה סובייקטיבית, ולפיכך מדובר בהעדפה אובייקטיבית עליה לא חל סעיף 355. בית המשפט דחה גם את טענת המבקשת לפי סעיף 359 לפקודת החברות, לאחר שקבע כי אין מדובר בשעבוד צף שהסעיף עוסק בו, וזאת אף אם נניח שהסעיף חל גם על הסדרי נושים. לבסוף, נדונה טענת המבקשת לגבי קיומו של חוב כספי, ונקבע כי למצער קיים חוב שהוא מודה בו של ריבית מעל מליון ש"ח, מעבר לכך שבית המשפט ראה - חרף הכחשה - כי לעת עתה רשומה יתרת חוב של כ-18 מיליון ש"ח. כן נדחתה טענת קיזוז. נוכח האמור, מינה בית המשפט קמא כונס נכסים לצורך אכיפת שעבודי אגרת החוב.

ג.        ביום 5.1.05 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. נטען, כי הליכי הכינוס נועדו להביא למימוש שלושת הנכסים הנזכרים, אך הנכסים בהונגריה ובפולין כבר נמכרו, וגם לנכס בארה"ב נמצא קונה שכבר הפקיד 250,000 דולר ארה"ב בנאמנות. המבקשת טענה, כי כספי התמורה ישמשו לפדיון מלא של יתרת החוב שהועמדה לפירעון, תמורת פדיון המשכון נשוא בקשת הכינוס. ביום 23.1.05 דחה בית המשפט את הבקשה. נקבע, כי גם המבקשת מודה שלצורך פרעון החוב יש לממש את הנכס בארה"ב, ולפיכך אין כל הצדקה לעכב את מינוי כונס הנכסים. נקבע, כי מדובר במכירת בטוחה ולכן יש לאפשר לנושה בעל השעבוד לפקח, באמצעות בית המשפט, על מכירתה. ולבסוף נקבע, כי המבקשת לא הצביעה על נזק שייגרם לה ממינוי הכונס.

ד.        בבקשה דנא טוענת המבקשת, כי כבר התקשרה עם חברה אמריקאית לרכישת הנכס בארה"ב, ושביטול העסקה בשלב זה לא רק שאינו מוצדק, אלא עלול הוא להקים עילת תביעה לחברה הרוכשת שכבר השקיעה בבדיקת הנכס. בנוסף, נטען כי מינוי כונס עלול להביא למימוש מהיר של הנכס על ידי "קרן קנדי", שרכשה מהבנק שמימן את רכישת הנכס את המשכנתא שרשם, וההליכים המתוארים יגררו הוצאות נוספות; וכן שסביר כי במסגרת ההליכים תטיל החברה הרוכשת עיכבון על הנכס, ויהיו הוצאות רבות של הכונס עצמו. המבקשת טוענת שהציעה בבית המשפט קמא, והיא שבה ומציעה בפני בית משפט זה, לפדות את המשכון בתמורה לתשלום מלוא החוב הנטען, אף שהיא חולקת על גובהו. לטענתה, אפשרות זו מאיינת כל נזק שיכול להיגרם למשיבה, ולפיכך אין מניעה לעיכוב הביצוע. לבסוף מציינת המבקשת את ההשפעות הכלכליות השליליות של מינוי כונס הנכסים לחברה שרק לאחרונה יצאה מהליכי הקפאה. ביחס לסיכויי הערעור נטען, כי טעה בית המשפט קמא בכך שלא החיל על המקרה שלפניו את הוראות סעיף 13(א) לחוק המשכון, תשכ"ז-1967, הקובע: "החייב וכל אדם שזכותו עלולה להיפגע ממתן המשכון או ממימושו, רשאים לפדות את המשכון על ידי קיום החיוב לאחר המועד לקיומו; והוא אף אם יש קביעה אחרת בהסכם המישכון". עוד נטען, כי מדובר בחוב השנוי במחלוקת: בית המשפט קמא לא קבע את גובה החוב, ואף קבע מפורשות, כי "לא ימומשו נכסים או יועברו כספים כלשהם למבקשת, אלא באישור בית המשפט ולאחר קבלת עמדת החברה". לפיכך נטען, כי לא ניתן לממש את אגרת החוב.

ה.        בתגובתה התנגדה המשיבה לעיכוב ביצוע פסק הדין. נטען, כי אין לעכב ביצוע פסק דין שעניינו הגנה על זכות מובטחת של נושה, קל וחומר מקום בו החייב מודה לאמיתו של דבר בחוב בסכום העולה על 18 מליון ש"ח. נטען, כי בכל הנוגע לפרויקט בארה"ב התנהלה המבקשת במסתרים, ולא הגיבה לפניות המשיבה שדרשה לקבל מידע על אודות המיזם ששימש לה בטוחה. נטען כי גם לאחר הגשת הבקשה למינוי כונס המשיכה המבקשת בהליכים למכירת הנכס, וזאת תוך הטעיית המשיבה ובית המשפט. ועוד, כי ניתן יהיה להמשיך את ביצוע עסקת המכר בארה"ב גם אם ימונה כונס נכסים, אשר יוכל להבטיח תמורה מקסימלית. ביחס לטענה ש"קרן קנדי" תעמיד את חובה לפרעון מיידי, בעקבות מינוי הכונס, נטען כי מדובר בהטעיה, שכן ההסכם עמה נכרת לאחר שכבר הוגשה הבקשה למינוי כונס. כן נטען, כי גם אם תעמיד הקרן את חובה לפירעון מיידי עדיין למשיבה זכות קדימה, ומשכונה לא יפגע. ביחס להצעה לפדות את הנכס נטען, כי הדבר מועלה בחוסר תום לב, ומטרתו הפשרת הנכסים לידי המבקשת, תוך הבטחה שסכומים הבאים מכוח מכירת נכסים שבכל מקרה משועבדים למשיבה, ישמשו לפרעון החוב. נטענו טענות נוספות.

ו.        (1)    לאחר העיון בהחלטות בית המשפט קמא, בבקשה ובתגובה, אין בידי להעתר לבקשה. אציין מתחילה, כי נימוקי בית המשפט קמא נראים לי, ולא השתכנעתי מן הנימוקים הבאים לקעקעם במישור העקרוני. אך למותר לחזור בפרטות על ההלכות הנוגעות לעיכוב ביצוע בשלב ערעורי, שעיקרן כי עיכוב ניתן מתוך הערכת סיכויי ההצלחה בערעור, וכן פן יהא קושי להשיב את המצב לקדמותו (ראו סיכום ההלכה אצל גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מה' 8, 623-622).

(2)      במקרה דנא, התרשמתי - ראשית - כי הליך ההודאה מצד המבקשת בקיומו של חוב ובגובהו היה "זוחל", בחינת "הן ולאו ורפיא בידיה" ("כן ולא ורפה בידו", קרי אין עמדה ברורה - א"ר) (ראו שו"ת ציץ אליעזר י', ז' ועוד). גם אם כיום לכאורה ישנה הודאה, מותנית ככל שתהא, ההיסטוריה אינה מבשרת טובות באשר להמשך. הוא הדין באשר לדרך שבה נהגה לכאורה המבקשת בקשר להליכים למימוש הנכס בארה"ב, כעולה מהחלטת בית המשפט קמא מ-23.1.05, שנעשו ללא עדכון בית המשפט ומתן פרטים; והוא הדין גם לעדותו של יו"ר המבקשת, שאותה ניתחה השופטת קמא. כשהמדובר בסכומים גדולים מעין אלה, ובהעדר אמון בין הצדדים, עדיף שהמימוש ייעשה בפיקוח גורם הפועל כ"קצין בית המשפט", לענייננו הכונס. באשר לחשש מהתנהגות "קרן קנדי" ומהשפעות לא חיוביות של עצם מינויו של כונס על הליך מכירה, ראשית, חרף התייחסות המבקשת, נראה כי "קרן קנדי" ידעה אל נכון את המצב לאשורו בענייננו, וכך הוא מטבע הדברים כשנכנס גורם להשקעה כספית גדולה, ולכן לא מינוי הכונס הוא שיטה את הכף. יתר על כן, בעולם עסקי ניתן לבוא בדברים ולהסביר את הטעון הסבר כדי למנוע צעדים פזיזים. ועוד, אכן, כל מינוי של כונס נכסים אינו מעורר שמחה בלב הנוגעים בדבר שנכסיהם מתכנסים, וגם אינו גורם לדימוי רצוי לחברה; ועם זאת, ככל שהמדובר במה שעתה על הפרק, הנכס בניו-יורק, הדעת נותנת כי מעוניינים רלבנטיים יבדקו ויידעו, כך או אחרת, את כל העובדות, וישקלו מעשיהם בעיניים פקוחות לתמונה כולה.

           מעבר לצורך אומר, שמניח אני שאילו היו מקום ואפשרות לפדיון כל החוב כאן ועכשיו ולתשלומו, לא היינו מצויים בהליכים אלה. בשורה התחתונה אך הגיוני הוא בנסיבות אי האמון בין הצדדים כי המימוש ייעשה כאמור על ידי כונס שיפעל כקצין בית המשפט, תוך דיווח עדכני ומלא לבית המשפט, ועל ידי כך לכל הנוגעים בדבר.

(3)      אדרש בסופם של דברים להוצאות הכינוס. הטענה היא, שהוצאות הכינוס על ידי הכונס הישראלי והגורמים שיפעלו בארה"ב יהיו גדולות וראוי להימנע מהן. פשוט הוא, כי בית המשפט ינהג כדרישות הדין באישור הוצאות כינוס; והכונס יידע- והדברים נאמרים אך על דרך הכלל ומבלי לפגוע חלילה בכונס דנא- שעוסק הוא בכספי הזולת ושיש לנהוג בהוצאות בצניעות הראויה (ראו גם תקנות החברות (כללים בדבר כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א- 1981). כאמור, אין בידי להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע.

ז.        הוצאות בקשה זו בסך 6,000 ש"ח לחובת המבקשים.

           ניתנה היום, ט"ו באדר א' תשס"ה (24.2.2005).

ש ו פ ט

       /עכב

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: